לזכר נתן אלתרמן בשנת העשרים למותו
אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים פֹּה גְדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת,
אַךְ אֲנִי, רַבּוֹתַי, רַק מוֹכֵר-מְנוֹרוֹת.
שִׂימוּ לֵב לַמַּפְסֵק: לוֹחֲצִים – זֶה דוֹלֵק,
מְגַלֶּה נִסְתָּרוֹת!
זֶהוּ חֵפֶץ מֵאִיר שִׁמּוּשִׁי וְנָדִיר
הַחוֹשֵׂף אוֹצָרוֹת וּמַשְׁכִּיחַ צָרוֹת:
עַל שָׁלֹשׁ מְנוֹרוֹת שְׁנֵי שְׁקָלִים וּשְׁמוֹנִים אֲגוֹרוֹת.
לֹא נוֹרָא, אִם יַבִּיטוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים
בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְתַנִּים אֲהָבִים:
זֹאת עוֹשִׂים בָּעוֹלָם – לֹא נַגִּיד שֶׁכֻּלָּם,
אַךְ רַבִּים וְטוֹבִים;
אֲבָל אִם רַק אַתֶּם זֶה לַזּוֹ מְכַזְּבִים,
מְקַנְּאִים וְרָבִים – זֶה אָסוּר לְהַרְאוֹת!
עַל שָׁלֹשׁ מְנוֹרוֹת שְׁנֵי שְׁקָלִים וּשְׁמוֹנִים אֲגוֹרוֹת.
אֲדוֹנִי! אִם קָנִיתָ אֶצְלִי מְנוֹרָה,
זֶה כִּמְעָט פֵּרוּשׁוֹ שֶׁרָכַשְׁתָּ דִּירָה:
רַק תַּצְמִיד לַמְּנוֹרָה מִלְּמַעְלָה תִקְרָה
וְתוֹסִיף קְצָת קִירוֹת.
יֵשׁ דִּירוֹת עֲלוּבוֹת, יֵשׁ דִּירוֹת הֲדוּרוֹת,
אַךְ כֻּלָּן לֹא שָׁווֹת, אִם אֵינָן מוּאָרוֹת:
עַל שָׁלֹשׁ מְנוֹרוֹת שְׁנֵי שְׁקָלִים וּשְׁמוֹנִים אֲגוֹרוֹת.
|
קבוצה: התגלות
